יהושע בלאו . 1 לשון המקרא מתאפיינת במציאות שתי צורות מקור , קו לשון שאינו מתועד בלשונות שם האחרות . מאחר שלשתי צורות מקור אלו תפקידים תחביריים נבדלים , מכנים אותם בשמות שונים ומדברים על מקור מוכרת absolute ) בלעז ) ועל מקור נטוי construct ) בלעז , ( האחד משמש במוכרת בלבד ואילו האחר עשוי להינטות . מסתבר שביסודן לא היו שתי צורות מקור אלו אלא צורות חלופיות אשר שימשו בתפקידים תחביריים זהים ורק בשלב מאוחר יותר התפתחו בכיוונים שונים . ואכן באכדית , למשל , משמשת צורת המקור של קל , parasu ( m ) כלומר משקל , pa ' al אשר פעול , המקור המוכרת העברי , נעתק ממנו בעטיו של המעתק הכנעני , כדי לשמש לא רק בתפקיד של המקור המוכרת העברי אלא גם בזה של המקור הנטוי העברי . גם בכנענית העתיקה המשתקפת בכתבי אל עמרנה parasum משמש בכל התפקידים התחביריים המאפיינים הן את המקור המוכרת הן את הנטוי במקרא '; 2 והוא הדין לגבי האוגריתית . . 2 ההנחה שהמקור הנטוי והמוכרת שימשו בעיקרם בשימושים שווים אינה צריכה להטעותנו ולהביאנו לידי מחשבה , שביסודם היו זהים אף בצורתם . כמקרה מבחן ישמש לנו בניין קל . בבניין זה , כידוע , פעול (...
אל הספר