האמנם 'שפה זרה וצורמת'? לשאלת יחסו של בן־גוריון ליידיש לאחר השואה

רחל רוז ' נסקי ביום חמישי 1 בפברואר 1945 במהלך הכנס השני של הוועידה השישית של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל עלתה אל הבמה רוז'קה קורצ'ק , מגיבורי גטו וילנה והפרטיזנים . קורצ'ק באה לישראל ב 12 בדצמבר 1944 ולבקשתם של חברי הקיבוץ הארצי הופיעה בוועידת ההסתדרות כדי לדווח על היקפי הרצח באזור וילנה , על החיים בגטו ועל לחימת הפרטיזנים ביערות . את סיפורה גוללה קורצ'ק ביידיש כי לא ידעה עברית . הדובר הבא היה דוד בן גוריון והוא פתח במילים : 'למרות שהחברה שלפני דיברה בשפה זרה וצורמת , ' ולא המשיך , כי באולם פרצה מהומה . דבריו של בן גוריון הכו מיד גלים . הם 4 3 פורסמו בעיתונות , והדיהם אף הגיעו למקומות נוספים ומרוחקים . בתודעת הציבור נטבע דימויו של בן גוריון כשל מי שראה ביידיש 'שפה זרה וצורמת , ' ושראייתו זו השפיעה על היחס ליידיש במדינת ישראל בשנות החמישים . ולא רק בתודעה הציבורית . בשנת 1995 עסק שבתי טבת , הביוגרף של בן גוריון , בהרחבה 5 בהתבטאות זו וביחסו של בן גוריון ליידיש בכלל . הוא בדק פרוטוקולים ורישומים מאותו מעמד והשווה אותם זה לזה וכן בדק פרשנויות של בני התקופה , שניסו להסביר מדוע ...  אל הספר