פרישמן לא היה פובליציסט מעצם טבעו , סופר הבוחן את בעיות השעה של חברתו או אומתו במאזני ההגיון , לאור השקפת עולמ ברורה . הוא לא נקט בעמדה עקרונית ביחס לבעיות החברה היהודית , מתור ניתוח הנסיבות והגורמים , שיש עמו היסק מסקנות . רחוק היה מן המחשבה הפילוסופית וההיסטורית וגם מן המחשבה הסוציולוגית כלכלית , שבלעדיהן אין פובליציסטיקה ראויה לשמה . עם זה היו בו נטיות נפשיות מסויימות באשר לבעיות חברה ותרבות , שלא חסך מלבטאן למקוטעין ובדרך אגב , במאמרי הביקורת שלו , ויותר מזה בפיליטונים שלו . הוא הדיר עצמו מלחוות דעתו הברורה במאמר , בבעיות השונות של הלאום , בניין הארץ ותחיית הלשון , כאשר דחקו עליו נסיבות הזמן או נסתבך בפולמוס אישי . משום שדחקו עליו , יש שהביע דעתו בצורה קיצונית , המעוררת לפעמים פליאה והשתוממות . אין להתעלם מן ההבעה הפיליטוניסטית של דעתו הפובליציסטית ; ולא בפיליטונים מובהקים מדובר , אלא גם בפרקים שבהם בא פרישמן לדבר בעדו , לגלות דעת עצמו בלא עקיפין . פרישמן פיליטוניסט בעצם טבעו , הולך וסובב תמיד בתוך תחומי הסובייקטיביות האישית , כפוף להלכי מחשבה חולפים ועוברים ונתפס להברקות לשוניות ...
אל הספר