דניאל גוטוויין כחודש לאחר פטירתו של הרצל תיאר יריבו אחד העם , בהקדמה לכרך השלישי של קובץ מאמריו על פרשת דרכים , כיצד עתידה דמותו של 'המנהיג המת' להתעצב בזיכרון הקיבוצי הציוני : עתיד המנהיג המת להיות לכח מניע גדול , אולי יותר ממה שהיה המנהיג החי . אנשים ממין זה [ ,.. ] עיקר כחם וערכם ההיסטורי הוא לא בהם עצמם ובמעשיהם שעשו באמת , אלא באותה הצורה האידיאלית שנותן להם דמיון ה ע ם , הרואה ב'גבוריו' מה שלבו חפץ . הרצל האיש החי - אפשר ואפשר היה לפקפק בהרבה מדבריו ומעשיו [ ... ] אבל הרצל הציור האידיאלי , כמו שהוא הולך ונברא עתה לעיננו ברוח העם מה נהדר יהיה מראהו ומה רב יהיה כחו לחזור ולהשפיע על רוח העם עצמו ' . [ ... ] אחד העם , שהיה מודע להשפעתו הפוליטית של מה שיכונה בעתיד 'זיכרון קיבוצי , ' כפי שמלמדת הבחנתו בין 'האמת ההיסטורית' ל'אמת הארכיאולוגית , ' מיטיב לעמוד על האופן שבו עתיד היה הזיכרון הקיבוצי הציוני לדמיין ולהבנות את דמותו של הרצל : 'הרצל האיש החי , ' מנהיג פוליטי שחזונו ודרכו היו שנויים במחלוקת , הלך ופינה את מקומו בהדרגה ל'הרצל הציור האידיאלי , ' לאבי האומה ולהתגלמות הרעיון הציוני ....
אל הספר