פרק שביעי פרחי שירתה ילבינו לנצח הערכתו הנכמרת של ביאליק כלפי רחל ושירתה

א . "מליצתם" של משוררי דור ביאליק מול "מליצתם" של הצעירים לאחר עלייתו של ביאליק ארצה בשנת , 1924 עד מהרה הפכו הוא ויצירתו ל"שק החבטות" היום-יומי של חבורת משוררי המודרנה התל-אביבית , ושלונסקי בראשה . לכאורה לא נטלה רחל כל חלק בפולמוסים שניטשו בקריית ספר העברית בסוף שנות העשרים וראשית שנות השלושים , אף שהדים מהם חדרו לא אחת לשיריה . שירתה הלירית המעודנת , שהתמקדה בנופי הטבע ובנופי הנפש נראתה לרבים כמין המשך טבעי של הליריקה האישית והרגשית של משוררי "דור ביאליק" - יעקב שטיינברג , יעקב פיכמן ויעקב כהן - ולא כשירה מודרניסטית המשקפת את ההווה המתהווה . רבים מהמבקרים כלל לא זיהו בשירת רחל את הלכי הרוח האקמאיסטיים , העדכניים , שנולדו מתוך ראקציה לערפליה של השירה הסימבוליסטית והנאו-סימבוליסטית . הייתה זו "טעות אופטית , " שבגללה שובצה שירת רחל שלא כהלכה ברצף הספרות העברית והכללית . אכן , במקום לזהות ביצירתה המודרניסטית של רחל את סממני השירה האנטי-סימבוליסטית , המתנגדת לכל מליצה ולכל תעתועי לשון ( וראו שירים כדוגמת "ניב" ו"נפתולים , " המביעים סלידה מן המילים הגבוהות ומן ההכרזות הרמות , ( הובנה בדרך...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד