העובדה שקאנט דן במיתודה הפילוסופית . באופן שלילי דווקא ( לפי מה שאיננה ) נובעת מכוח הפיתוי הרב שיש למיתודה המאתימאטית כלפי הפילו סוף . רוב הפילוסופים ראו במאתימאטיקה דוגמה של ידיעה בטוחה , וראשוני ההוגים של הזמן החדש ( דיקארט , שפינתה ) אף ניסו להעתיק את הדגם שלה אל תחום הפילוסופיה , בקל 1 תם כי על ידי כד יצליחו להעתיק גם את עוצמתה המדעית , או מפני שסברו כי תוכן מדעי ראוי לצורה מדעית , וצורה מדעית אינה אלא זו . כנגד זה טוען קאנט , כי 'אמנות המדידה והפילוסופיה הם שני דברים שונים לגמרי ... ולפיכך אין האחת רשאית לעולם לחקות את הנוהג של חברתה' ( ב , . ( 754 קאנט רחוק בתכלית מתפיסה רומאנטית , או פראגמנטארית של הפילוסופיה , ורואה בה דעת קוגניטיבית ערוכה בחומרה . אולם מדעיות אינה כפופה לדעתו למודל המאתימאטי ; המאתימאטיקה אינה אלא אחד מטיפוסי המדע האפשריים . מדעיות עומדת על טיעונים תקפים , טענות אפודיקטיות , הצגת הכרחיות , ומבנה שיטתי ; אולם טיפוס הוודאות אינו בהכרח זה הבנוי על אכסיומות ודימונסטראציה , וטיפוס השיטה אינו בהכרח זה הערוך באופן דידוקטיבי על יסוד הגדרות ואכסי 1 מות . המחקר של תכונו...
אל הספר