ושוב אנו חוזרים אל שם משפחתו של עובדיה , האלבלייב , אליו הננו מתוודעים מפי עוזר המלמד . בתופפו באצבעותיו על חטוטרתו של עובדיה , מביא עוזר המלמד לתודעתנו את קופת השרצים התלויה לו לעובדיה מאחוריו , בעוד עובדיה מתעלם מקיומה . "ברוך הבא מר האלבלייב" אומר עוזר המלמד לעובדיה , ובחושפו בפנינו את שם משפחתו של זה , הוא מוסר בידינו כלי רב-חשיבות להבנת הקשר שבין עובדיה ושייני . כפי שכבר ציינו , התיבה '' האלבלייב" משמעה חצי גוף , אך אם במסגרת הפשט קלטנו בשם זה רמז של זלזול בעובדיה , שהוא כביכול חצי אדם בלבד , ולא אדם שלם , הרי כאן , ברבדים הפנימיים של הסיפור , מתמלא שם זה תוכן חדש , כפי שניתן ללמוד מן השיח הפנימי של עובדיה בתוך נפשו עם שייני סריל , בדרכו אליה מבית החולים ! "בואי וראי סרילי , חייתי , שאנחנו כגוף אחד . מה הגוף הזה חלה אבר אחד , כל הגוף מרגיש , אף אנו כך , כיוון שחליתי אני ; אף את חלית כמוני . ברוך ה' שכבר קמנו ונתעודדנו" ( תכ"ז . ( מכאן כי שייני סריל , שעובדיה קורא לה , "חייתי" כלומר - נשמתי , היא בבחינת העצמה של ה"אני" הפנימי שלו , הוא החלק האלוקי שבאדם . משתמע מכאן שכל פגמיה של שי...
אל הספר