נזק בלתי–הפיך

כדי לבסס זכות לצו–מניעה , על התובע להצביע על נזק בלתי–הפיך שייגרם לו . מקובל לפרש " נזק בלתי–הפיך" כנזק ממשי ששום פיצויים כספיים לא יהיה די בהם כדי לתקנו , או שלא ניתן לאמוד את הפגיעה בכסף . אי–ההפיכות של הנזק יכול שתהא בשל חומרתו של הנזק או בשל טיבה של הזכות הנפגעת . בשקלו , אפוא , מתן צו , יבחן בית–המשפט , בין שאר שיקוליו , את השאלה אם פיצויים יכולים לבוא בחשבון במקום מתן צו–המניעה , במיוחד כאשר ההכבדה שתיגרם לנתבע היא רבה . דרישה זו מקובלת הן בבקשה לצו–לשעה והן בבקשה לצו–לתמיד . בית–המשפט יביא בחשבון שיקוליו , בבקשה לצו–לשעה , את נכונותו של הנתבע להתחייב שלא לבצע עוד את הפעולות המפירות ושצפוי מהם הנזק הבלתי–הפיך שטוען לו התובע . כמובן שיש לבחון אז את מידת הרצינות של התחייבות כזו מחד , ומה מידת הסכנה שאכן ייגרם נזק בלתי–הפיך מאידך . לעיתים יש בהצעה ; Attorney General v . Hallett ) 1847 ( 153 E . R . 1316 . 177 ; Bloxan v . Metropolitan Rwy Co . ) 1868 ( 3 Ch . App . 337 ; Lichtfield Speer v . Queen Anne's Gate Syndicate ) No . 2 ( Ltd . ) 1919 ( 1 Ch . 407 ע"א 213 / 64 ברא"ז נ' נציב ...  אל הספר