אחד הביטויים הנעלים ביותר במערכת היחסים בין אדם לחברו , הוא הפסוק בספר ויקרא ( יט יח : ( "ואהבת w n כמון : אני ה . "' בתלמוד הירושלמי ובספרות חז"ל מובא ויכוח בין רבי עקיבא לחתנו שמעון בן עזאי , מהו הפסוק המרכזי ביותר בתורה כולה . רבי עקיבא אמר " ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול . "בתורה בן עזאי , לעומתו , טען שהכתוב " זה ספר תולדת אדם" ( בראשית ה א ) גדול וחשוב יותר . הדגש בדברי רבי עקיבא אינו רק על המילה , "גדול" אלא בעיקר על המילה . "בתורה" כלומר , אהבת הרע היא לא רק כלל חשוב מבחינה חברתית ואנושית , אלא זהו כלל לכל מצוות התורה . ספר החוקים היהודי , שמצווה אותנו בציווי "ואהבת את ה' א להיןל" ( דברים ו ) ובמצוות רבות נוספות , מתבסס על הצו המחייב לאהוב את הרע . ואכן , רבות ממצוות התורה הן פרטים של הכלל החשוב הזה . שאלה גדולה מתעוררת נוכח הציווי הזה , שכל כך שגור על פינו ושאין עליו עוררין : האם זה מעשי לצוות על אהבת הזולת ? הלא אהבה היא תחושה הנובעת מן הלב ומקורה ברגש פנימי - כיצד אפשר להגיע לאהבת אדם אחר על פי ציווי מגבוה ? מה עוד , שהתורה דורשת לאהוב את הרע , "כמוך" כמו שאתה אוהב את עצמך ....
אל הספר