כפי שראינו , מכיל הסיפור 'בנערינו ובזקנינו' חומר לא מועט על השקפותיו של עגנון על ראשיתה של תחיית הלשון באספקלריה של הגולה . ראינו שהדברים סובבים ברובם על שניים שלושה צירים מרכזיים : ( א ) ריב הלשונות , המצטמצם אצלו באותו שלב בין יידיש לבין עברית ( ור' פרק ד ;( ( ב ) המאבק בין המיבטאים , או ההברות , שעיקרו בעיית הבחירה או ההכרעה בין המיבטא האשכנזי לבין המיבטא הספרדי . חשוב עם זאת לציין , כי שני הצירים האלה כשלעצמם מעוגנים במידה רבה בהווי החברתי של המקום והזמן , ובהתאם לכך מכוונים חיצי לעגו של עגנון כנגד תופעה חדשה בציבוריות היהודית ובתרבות העברית , שדיליטאנטים גמורים הפכו למנהיגי הדור , והם הקובעים הלכה לא רק לגבי התחייה הלאומית הכללית אלא גם לגבי אופיה של התחייה הלשונית , התחייה העברית . ביקורת חברתית זו הכילה דעות של עגנון בעניינים של מדיניות לשונית ותיכנון לשוני — עניינים אופייניים בתחום הבלשנות החברתית , בסוציו לינגוויסטיקה ; ( ג ) כזכור , גם מצאנו רמזים שקופים למדי נגד אליעזר בן יהודה וחידושי המלים שלו ושל בית מדרשו . כפי שנראה בסמוך , החומר ש'בתמול שלשום' על בעיות ותופעות בתחיית ...
אל הספר