בצרפת של המאה הי"ז , בה עלה המשטר האבסולוטי , שהתבסס מבחינה פוליטית , חברתית ודתית והגיע לשיא עוצמתו , מן הנמנע היה שלא ישקיפו על הקארטזיאניזם כעל תורה מסוכנת ופורקת עול . חידושיה הרבים של תורה זו , העמדת ה'אור הטבעי' במקום סמכותה של האוטוריטה , קביעת עקרון הוודאות כשוכן באדם , הדרישה לבדיקה חופשית ומחודשת של עובדות ותורות שהיו מקובלות עד אז , נראו חשודים בעיני המשטר , כפוגעים באחדות הממלכה ובאיטויריטה המלכותית והדתית . בעיני החוגים הדתיים ( אשר היו בעלי השפעה רבה על המשטר עצמו ועל דרכי החינוך ) היה הפגם הבולט ביותר בתורת דיקארט אי יכולתה להסביר את הדוגמה של ה א ו י כ ר י ס ט י ה ( לפיה נוכח אלוהים בלחם וביין בעת המיסה בכנסייה , ( כפי שהוגדרה בוועידה הכנסייתית בטךנט . ( 1563—1543 ) תורת דיקארט זיהתה את העצם החומרי עם ההתפשטות ואת העצם בכלל עם תכונותיו ! אין התכונות נפרדות ובלתי תלויות בעצם . ואילו אנשי האסכולה והתיאולוגים הסבירו דוגמה זו על ידי קביעת אי תלות של התכונות בעצם הנושא אותן : אי תלות זו מאפשרת שינוי העצם ( גופו ודמו של האל במקום הלחם והיין ) בעוד התכונות החיצוניות ( צבע ,...
אל הספר