מימון אוהב לתאר את עמדתו מול עמדתו של קאנט במונחים י 'מהו הדין ז' ו'מהי העובדה /? המצויים כבר בלשונו של קאנט . אנו יכולים להבהיר לנו את ההבדל בין שתי השאלות האלה מתוך פעולתו של השופט . מצד אחד חייב השופט , כשניתנה לו עובדה מסוימת , לחקור את העובדה מכל פניה , ומצד שני — למצוא את החוק אשר לו היא מתאימה ולהסיק בחקירה עיונית מתוך החוקים הקיימים את מסקנותיהם ההגיוניות . החקירה הזאת הנעשית , לפי מונחיו של קאנט , על ידי כוח השיפוט , מגשרת אפוא בין המעשה והעיון . דרך החקירה 'מהו הדין ' ? היא מלמעלה למטה , היא מראה את פני המקרה הטהור , האידיאלי , המתאים לגמרי להנחות עיוניות והבנוי כולו לפי דרישות המושג שאותו הנחנו מראש . השאלה 'מה העובדה ' ? היא ממין אחר לגמרי ו היא מכוונת כלפי המקרה המוחשי הנתון לה , מקרה שאינו נתפס מראש לפי מבנהו המושגי , אלא הוא נתון בכל פרטיותו . החקירה מחויבת כאן לחפש את ההנחות השכליות שעל ידיהן אפשר יהיה להבין את המאורע ולהכניסו במסגרת החוק . במאתימאטיקה אין מקום לשאלה אחרונה זו , כי העובדה המאתימאטית היא תמיד בנויה על ידינו , בהתאם למושג . מה שאין כן העובדה הנסיונית ; או...
אל הספר