הבעיה של הדבר־כשהוא־לעצמו

זכותו העיקרית של מימון בתולדות הפילוסופיה שלאחר קאנט היא בכך , שנתן מפנה חדש לבעיה של הדבר כשהוא לעצמו . הבעיה שעמדה לפניו היתה להוציא את המושג של הדבר כשהוא לעצמו מתוך מיבנה השיטה הקאנטית , שבתוכה היה מושג זה נטע זר , ולהציל בכל זאת את הפונקציות שמילא מושג זה בשיטה הקאנטית . פונקציה זו היתה כפולה : ( א ) הדבר כשהוא לעצמו מיועד לתת תשובה על השאלה של הא 1 בייקטיביות של ההכרה , שהרי אם ההכרה אינה סבו ייקטיבית לגמרי , כטענת הספקן , הכרחי הוא שיהיה קיים משהו מחוץ להכרתנו המשמש קנה מידה לאמת של ההכרה ; ( ב ) הדבר כשהוא לעצמו הוצג כדי לתת תשובה על השאלה , מנין נובע התוכן של הכרתנו , מה גרם אותו , ומדוע התוכן הזה הוא אשר הוא ולא אחר . לבעיית האובייקטיביות של ההכרה כתב שולצה : 'לדימויים אשר מהם מתהווה הכרתנו יכולים אנו לייחס ממשות ואמת רק באשר הם עומדים ביחס ובקשר עם משהו השונה מהם עצמם ; וכל חקירתנו לאמת שבהכרתנו מכוונת למצוא קשר בין דימויינו והתכונות שלהם ובין משהו הקיים ללא תלות . 'בהם מימון , בנספח לספרו 'ניסיון של לוגיקה : 'חדשה מכתבים של פילאטוס אל אנזידימוס , מתווכח עם עמדתו זו של שולצ...  אל הספר