כותבי תולדות הפילוסופיה רגילים להרחיב את הדיבור על תולדות חייו של מימון , על האוטוביוגראפית שלו שהוצאה ב 1792 על ידי המהדיר קארל פיליפ מוריץ ( תרגום עברי ראשון בידי י . ח . טביוב , הוצאת תושיה , תרנ"ט—תר"ם ; ההוצאה העברית השנייה בתרגום פ . לחובר , תש"ב . ( ספר זה הוא תעודה גדולה ומכאיבה ביותר לתולדות ישראל בגולה . אך ניתוח תולדות חייו של מימון הוא עניינו של ההיסטוריון היהודי , ואנו לא ניזקק לו כאן . מימון היה גאון שמאבקו עם גורל עמו ועם סביבתו שבר אותו , ומפעלו הספרותי הוא בחינת שברי לוחות . ואם בכל זאת היה מפעלו כה גדול , והשפעתו על מהלך המחשבה הפילוסופית בגרמניה כה חשובה , הרי אי אפשר שלא נחשוב , מה עצום יכול היה מפעל זה להיות אלמלא היה מימון אנוס , בתחילת דרכו לגרמניה , להיות פושט יד ממש בכבישים , ואלמלא היה צריך לחיות בסוף ימיו מחסדי האציל הגרמני גראף אדו לף פין קאלקרוית , אשר סלח לו את שכרותו ואת נוהגי החיים המוזרים , ונתן לו מחסה בארמונו שבשלזיה , עד יום מותו . נערים יהודים זרקו אחרי מותו אבנים על ארונו של , 'הכופר' והקהילה קברה אותו מחוץ לבית העלמין . לא נתעכב כאן על ההיסטוריה ...
אל הספר