אבדן הלהט ודעיכה העניין הציבורי במאבק בשחיתות הפוליטית יצרו חלל שאפשר , בין השאר , את צמיחתה של שחיתות פוליטית מסוג חדש , ואכן , שנות התשעים מאופיינות בשיאה של הדיפוזיה כלפי מעלה . במסורת ובמקורות היהודיים , דמותו האידיאלית של המנהיג מאופיינת לעתים קרובות בניקיון כפיו ובהגינותו . התנ"ך מציג לא אחת תכונה זו , של יושר ויושרה מצד המנהיג , כתכונה הרצויה , החשובה והמהותית ביותר . כאשר קם משה רבנו להגן על מנהיגותו בפרשת קורח הוא אינו מזכיר את זכויותיו ביציאת מצרים ולא את מעמד מתן תורה . רק טענה אחת הוא משמיע להצדקתו : "לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד 132 . "מהם באותו טיעון משתמש גם שמואל הנביא : "את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי ומי רצותי ומיד מי לקחתי כופר ואעלים עיני 133 . "בו המדרשים והמפרשים מסבירים את דברי משה ושמואל - מנהיגי העם - וטוענים כי חשוב היה להם להדגיש את אורח חייהם העניו ואת הצניעות שאפיינה את דרכיהם . ייתכן שתכונות אלה אפיינו את מנהיגיה הראשונים של המדינה . אבל המציאות של שנות התשעים היתה רחוקה מהאידיאל כרחוק מזרח ממערב . השחיתות שפשתה בקרב חלק מראשי הרשוי...
אל הספר