כל שיטת משפט מבקשת להגביל את מופעיה השונים של האלימות . המשפט הבינלאומי מהווה כלי מרכזי , גם אם לא בלבדי , בהגשמת יעד זה בזירה הבינלאומית . הוא עושה כן בדרך של יצירת כללים , פרשנותם ויישומם , ותוך מיסוד הפיקוח הן על עצם השימוש בכוח והן על אופני השימוש בו ואמצעיו . יוזמות משפטיות אלה מאופיינות במתח תמידי בין השאיפה ההומניטרית למזעור האלימות לבין החירות הפוליטית שהמדינה הריבונית מבקשת לשמור לעצמה בהחלטות הנוגעות לשימוש בכוח , החלטות הנתפסות בעיניה כקריטיות לעצם . 'קיומה מתח זה , שהוא פרי היעדרו של מונופולין על השימוש בכוח בזירה הבינלאומית ( בניגוד לקיומו של מונופולין על שימוש בכוח בתוך המדינה הריבונית - מונופולין המהווה בסיס ואולי אף הצדקה לקיומה של המדינה ( בא לידי ביטוי בשני המישורים המרכזיים שבהם פועל המשפט הבינלאומי באופן ישיר להגבלת האלימות : ' מישור אחד עוסק בעצם תופעת הלחימה , ומתמקד בהחלטה להשתמש בכוח ובהסדרים שנועדו להגביל את החירות הריבונית להחליט על עצם השימוש בו ;( jus ad bellum ) מישור שני מתמקד בשימוש בכוח במהלך לחימה , ובו עוסק ענף דיני הלחימה בכלל ראו : . ( Princeton . 20...
אל הספר