בהתחלה היה העולם אחד . לא היו עולמות אחרים . במזרחו של העולם , בעדן , נטע אלוהים גן . בתוך הגן עבר נהר גדול ומשם יצא להשקות את כל הארץ . על גדותיו נטע אלוהים עצים נחמדים למראה וטובים למאכל , וביניהם גם עץ החיים , שפירותיו נשאו בחובם את מתיקותו המופלאה של הנצח , ועץ הדעת , שפירותיו אצרו את עומק ההתבוננות העצמית , חדות השיפוט , איבחת הספק והביקורת , התכווצות הצער והחרטה , מלכודות התודעה , אי ההסתפקות , התאווה שלעולם אינה באה על סיפוקה , הבושה . כך ניצב עץ הדעת טוב ורע במלכודת של אנושיות לעתיד לבוא בתוך הגן האלוהי . שם , בתוך הגן , הניח אלוהים את אדם . הוא אסר עליו לאכול מעץ הדעת והזהיר אותו כי אם יאכל ממנו , ימות . היה זה הדבר הראשון שאמר אלוהים לאדם . מעץ החיים דווקא לא אסר עליו לאכול . אולי חשב שהחוכמה מסוכנת יותר מחיי הנצח . אחרי שהזהיר אותו החליט שלא טוב להשאיר אותו לבד בגן , ברא את כל החיות והעופות והביא אותם לגן אל אדם שיקרא להם שמות . אדם קרא להם בשמות וגם לאלוהים עצמו קרא בשם . הוא כינה אותו אדוני ואלוהים קיבל על עצמו את השם . אבל בין כל היצורים לא נמצא שום יצור איתו יכול היה אדם...
אל הספר