נתיחד עם זכרם של ששת מליוני אחינו אשר נספו בשואה . באדי רעל ובשרפות כבשן נכחדו . קהלות ישראל ופליטת עמנו נקראו לקדש שם שמים . אף בשיא סבלם המר , לנוכח יד האימים המרצחת , שהשמידה ללא רחם גברים ונשים , זקנים וטף , לא אבדו אמונה ותקוה בנצחון הטוב על הרע , בנצחון האמת על השקר , בנצחון החפש על השעבוד . הנאהבים והנעימים בחייהם , ובמותם לא נפרדו : יהוה הוא נחלתם : וינוחו בשלום על פזורי משכבותם . ונאמר : אמן : הנני הולך למות בשלוה אן לא מתוך נחת , נרדף , אך לא משועבד ממורמר , אך לא ציני , מאמין , אך לא מתפלל , אוהב יהוה , אן לא אומר "אמן" עוור . הלכתי בדרכיו , ואפלו גרשני מעל פניו . שמרתי את מצוותיו , ואפלו יסרני עליכן , אהבתי אותו , את מצותיו , דכאני עד עפר , עינני עד מות , שמני ללעג וקלס . ואלה מלותי האחרונות אליך , אלי הזועם : לא תעלה בידך , לא תקום ולא תהיה . עשית וטרחת , שתאבד אמונתי בן , ותכרת מפי . אך אני הולך למות בדיוק כדרך שחייתי . ואני קורא : " שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה : "אחד [ דברים ו ] יוסף ראקובר
אל הספר