הקו הרעיוני היסודי של 'רוח הנצרות'

בתקופה שבה הופיע ישו בקרב האומה היהודית הייתה זו נתונה במצב המהווה תנאי למהפכה העתידה להתחולל במוקדם או במאוחר , מצב שלעולם נושא אותו אופי כללי . כאשר הרוח נסוגה מן החוקה , מן החוקים , ובשל השינוי שחל בה אין היא הולמת אותם עוד , או–אז מתעוררת בקשה , שאיפה לדבר–מה אחר , דבר–מה שעד מהרה כל אחד מוצא אותו במשהו שונה . בעקבות זאת נולד ריבוי עיצובים , ריבוי של אורחות חיים , של דרישות , של צרכים , אשר בהדרגה פונים לכיוונים שונים עד שאין הם יכולים עוד בשום אופן לדור בכפיפה אחת , ולבסוף מחוללים התפרצות פתאומית המולידה צורה כללית חדשה , קשר חדש בין בני האדם . וככל שרופף הקשר הזה , ככל שהוא מותיר דברים רבים יותר לא מאוחדים , כן רבים זרעי האי–שוויון החדש וזרעי ההתפרצויות העתידיות הטמונים בו . הנה כי כן , בימיו של ישו כבר אין העם היהודי מציג תמונה של שלם ; דבר–מה כללי עוד אוחז אותם בדוחק יחדיו , ואולם יש בו ] בעם היהודי [ כל כך הרבה תוכן זר ורב–פנים , ריבוי של אורחות חיים ואידיאלים , כל כך הרבה שאיפות בלתי מסופקות התרות סביבן בסקרנות אחר דבר–מה חדש , עד שכל רפורמטור המופיע בבטחה ובתקווה יכול להיות ...  אל הספר