רשאיות , במסגרת סמכויותיהן המעוגנות בחוקה ובחוק , לחוקק חוקים או לקבל החלטות מנהליות שיש להן משמעויות חלוקתיות רחבות היקף . כאשר בתי המשפט נקראים לאכוף זכויות מסוג זה , דוגמת זכותם של נכה או קשיש לקבל קצבות בהתאם לקבוע בחוק הביטוח הלאומי או בתקנות שהותקנו מכוחו , הם עושים את מלאכתם כפי שהם עושים לגבי כל חוק שהם נקראים לאכוף . אולם בדרך כלל , הדיון בעמדתם של בתי המשפט כלפי הזכויות החברתיות תובעני יותר . עקרונית , הזכויות החברתיות נתפסות כזכויות שבית המשפט נתבע להכיר בהן ולאכפן בהיעדר קביעה מקדמית מוסמכת של המחוקק באותה סוגיה חלוקתית או אף c ! 'n 1 * לאותה קביעה של המחוקק . דוגמה לכך היא הטענה בנוגע לזכות לשכר מינימום . תובענה שפלוני מגיש לבית משפט בטענה כי הוא זכאי לשכר מינימום מאת מעבידו על פי חוק שכר מינימום שחוקקה הכנסת "מעניינת" הרבה פחות - מנקודת הראות של הדיון בזכויות חברתיות - מאשר תובענה של פלוני לתשלום שכר מינימום בהיעדר חקיקה כזו ( וכך גם תובענה דומה לתשלום שכר מינימום מעבר למה שקבע המחוקק , או עתירה לפסילה של סעיף בחוק השולל שכר מינימום בהקשר מסוים . ( הטיעון "לטובת" זכויות...
אל הספר