[2] (י-יב) קינה על ערים ביהודה

קטע נבואי זה הוא "קינה . "נבואית בישראל היו צורות מקובלות ונושאים קבועים לשימושם של המקוננים על אסונות , אך הנביאים השתמשו לעיתים במוטיבים של קינות כדי לתאר את העתיד . הקינות הנבואיות כוונו להשפיע על השומעים כהתראה מוחשית . הן מבכות מיתה וחורבן , שטרם התרחשו בפועל , אלא עתידים לבוא , והם מתוארים כאילו כבר אירעו . בדרך זו חיזק הנביא את איום האסון . התרחשותו של האסון כה ודאית , עד שאפשר כבר לבכות את תוצאותיו . בקטע ישנם ביטויים המבליטים את האבל , המספד והקינה . הוא פותח במשפט קינה הרומז על אסון צפוי . הנביא קורא לשים עפר על הראש , מנהג שהוא מסימני האבל הידועים , וכן משתמש הוא בשורשים 'ספד' . 'בכה'ו בקינה זו ( כמו זו שאחריה , יג-טז ) בא לידי ביטוי הקשר שבין שמות מקומות היישוב לבין גורלם . השם בחשיבה הקדומה אינו בגדר תווית זיהוי בלבד , אלא הוא חלק בלתי נפרד מן ההוויה , והוא נושא בתוכו משמעות . לכן עצם שמו של אדם , של חפץ או של מקום יכול לסמן ולקבוע את גורלו ואת עתידו . ניתן אפוא לקבוע גורלו של מקום על ידי הצגת המשמעות הפוגעת או המאיימת בשמו . לכך מכוונים מדרשי השמות בעיקר בנבואות העתיד או ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן