קיפר זיהה שתי תימות שחוצות את תהליך ההעצמה האישית של מנהיגים קהילתיים . התימה הראשונה היא דיאלוג פנימי דיסוננטי שמתקיים אצל כל אחר מהמנהיגים שחקר , וכך גם אצל שושי בוהדנה . הדיסוננס מתבטא בשיחה פנימית על הסתירות בין הדרך שבה הם תופסים את העולם לבין המציאות שהם חיים בה . הוויכוח הפנימי מתקיים גם בשלב חוסר האונים , אלא שאז , אומרת שושי , היא רק הרגישה את הדיסוננס ולא ירעה איך לבטא אותו במילים . התגובה שלה היתה כניעה או תוקפנות , כי לא היו לה כלים להתמודד עם חוסר הצדק שבמצבה . שושי אומרת : "אני משתמשת בכעס שלי , ובתחושת העוול שנגרם ובחוסר הצדק כדי לפעול ולהפעיל אנשים . "אחרים קיפר טוען שההכרה כדיסוננס שקיים בנפשו של המנהיג , היא הכרחית לשם גיוס הכוחות הנדרשים לתהליך ההעצמה . אנשים חייבים להתעמת עם הנושא ברמה רגשית ופנימית כדי להגיב . עם זאת , חשוב שלעימות הפנימי יהיה מוצא בערוצים בונים , ושיהיו בסביבה משאבים לתמיכה , כדי שהכעס והקונפליקט הפנימי יכוונו לפעולה יצירתית . זה הכוח שמניע תהליך התפתחות . התימה השנייה היא התרומה של הפרקסיס לקידום תהליך ההעצמה . פרקסיס הוא היחסים המעגליים של עשייה...
אל הספר