נותרה שאלה שחשיבותה אינה פחותה מזו של אלה שכבר נדונו , ואשר תישאל ביתר שאת על ידי אותם מתנגדים שאמונתם בנקודה העיקרית התערערה במידת–מה : איזו טובה תצמח מהשינויים המוצעים במנהגינו ובמוסדותינו הקיימים ? האם מצבה של האנושות ישתפר אם הנשים תהיינה חופשיות ? אם לא — למה לבלבל את מוחן , ולנסות לבצע מהפכה חברתית בשמה של זכות מופשטת ? קשה לצפות שהשאלה הזאת תישאל ביחס לשינוי המוצע במעמדן של הנשים במסגרת הנישואים . הייסורים , עיוותי המוסר ומעשי העוול הרבים שמתרחשים באינספור מקרים כתוצאה משעבודן של נשים יחידות לגברים יחידים נוראים מכדי שניתן יהיה להתעלם מהם . אנשים חסרי מחשבה או חסרי כנות , הסופרים רק את המקרים הקיצוניים או את אלה שזכו לפרסום , עשויים לומר שמקרי העוול הם מקרים יוצאי דופן . אך איש אינו יכול להיות עיוור לקיומם , ואף לא לעוצמתם במקרים רבים . ברור לגמרי שלא ניתן לפקח על השימוש לרעה בסמכות כל עוד היא נותרת על כנה . זו סמכות שניתנת , או מוענקת , לאו דווקא לגברים טובים או לגברים מכובדים והגונים , אלא לכל הגברים ; לאכזריים ביותר ולגדולי הפושעים . לא קיים פיקוח אלא זה של דעת הציבור , וגברי...
אל הספר