רוטר ושמאי קובעים שכמעט כל האידאולוגיות הציוניות שאפו להקים מדינה מודרנית בעלת חברה אידאלית וסולידרית , אשר הצדק הסוציאלי והשוויון באפשרויות ובהזדמנויות לכל פרט , אזרח וקבוצה יהיו הבסיס החברתי לקיומה . אלא שמטרות אלה הפכו למשניות , ואילו שמירת ביטחונה של המדינה וקיומה הפכו למטרות העיקריות של קברניטי התנועה הציונית ושל מנהיגי המדינה . ואכן , עצם קיומו של מיעוט ערבי בתוך המדינה , הרואה עצמו חלק מהעמים הערביים העוינים את ישראל , כמו גם פיזורו הגאוגרפי המיוחד וקצב גידולו הדמוגרפי , נתפסו על ידי הציבור היהודי והממסד בכלל ועל ידי הוועדה המרכזית לביטחון בפרט , כחלק מהאויב הערבי מחוץ ובבעיה ביטחונית מבית . יגאל אלון , מבכירי מפלגת אחדות העבודה ומי שהוגדר הן כ"ביטחוניסט" והן כ"ערביסט , " טען שהערבים מזדהים עם אויבי המדינה ומנה את הסכנות הנגרמות לישראל בעטיו של קיומם : ( 1 ) ריגול ( 2 ) חבלה וטרור ( 3 ) גיס חמישי במקרה של מלחמה ( 4 ) הסתה והפחדה מצד קיצוניים בקרב הערבים כלפי כל שאר האוכלוסייה ( 5 ) ניסיון להקמתה של אוטונומיה חבלית ( 6 ) פעולות למען החזרת הפליטים ( 7 ) יצירת מהומות לשם השגת תשומת...
אל הספר