התחלות נפגשנו לראשונה בינואר 1998 בבית הקפה "אפרופו , " במרכז לאמנויות הבמה בתל אביב : הבמאית ענולה שמיר , ואני . סיפרתי לה על סקרנותי באשר לפעילותה של קבוצת התיאטרון הלסבי פמיניסטי בו השתתפה כבמאית , ועל רצוני לערוך מחקר בנושא תיאטרון קהילתי של נשים . " אני משערת שתרצי לשאול את הבנות בקבוצה אם הן מוכנות שאגיע למפגשים שלכן , " אמרתי . "כן , " ענתה , "לדעתי לא תהיה בעיה עם זה . רק תהיי מוכנה לשאלות כמו : למה דווקא מחקר עלינו ? היא [ אני ] לסבית ? ואם תגידי שלא , יש סיכוי שהן יטענו , או לפחות יחשבו , שאת כן , רק שאת עוד לא יודעת את זה . שאת 'לטנטית , ' מחפשת את עצמך . בודקת . את מוכנה להתמודד עם שאלות כאלה " ? בלי לחשוב הרבה עניתי : "כן . " וגם : "מי יודע ? אולי באמת אני לא יודעת " ? קשה , ממרחק של זמן , לזכור אם עניתי כך כדי למצוא חן ולהתקבל , או מתוך נכונות כנה לבדיקה כזו . סביר להניח שהיו בתשובה משני הטעמים . דיאלוג זה , שהיה אות פתיחה לקשר מתמשך ורבגוני , קיפל בתוכו תשובה אפשרית לשאלת החיבור בין עשייה תיאטרונית לבין מחקר אתנוגרפי , שאלה בה התלבטתי מתחילת הדרך ולאורך זמן רב . נוכחותי ...
אל הספר