נתן שור כשלוש מאות נוסעים הותירו לנו את רשמיהם מיריחו בתקופה העותימאנית . במעט כולם מכנים אותה ( עד שלהי המאה הי"ט ) "כפר צנוע" , או "כפר דל , " ומדגישים את מספרם הקטן של מקומות המגורים , המכונים "בקתות עלובות . " בודדים מהם מזכירים את מספר הבקתות שבכפר ( איש אינו קורא להם "בתים . ( " יש להניח שבכל אחת מהן התגורר בית אב אחד . ואמנם יש המזכירים גם בתי אב במפורש . אחדים מתייחסים למספר הנפשות הגרות בכפר . מובאת בזאת טבלה המשקפת את הנתונים המספריים הבודדים שנשתמרו : אם נחשב כל בית אב , עד לשלהי המאה הי"ט , ב4- נפשות , ( 21 ) הרי שבמאות הט"ו והט"ז היה מספר התושבים כ100- ועלה לכ200- בסוף המאה הט"ז ( בנתונים שמביא סוריאנו אין כנראה להתחשב , ( במשך מאתיים וחמישים השנים שלאחר מכן , לא השתנה כנראה מספר זה בהרבה . מאידך , שני אסונות כמעט ואינם מוצאים ביטוי בנתונים אלה : העלאתה של יריחו באש בידי צבאו של אברהים פחה בשנת , 1840 בעת שנסוג חזרה למצרים , ( 22 ) ושריפתה בשנית בשנת . ( 23 ) 1871 רק המספר הקטן יותר של לקוסט , ( 1874 ) לעומת המספר הגדול יותר של מחבר ספרי ההדרכה , הפרנציסקאני ליווין דה-האם ...
אל הספר