מבחינה ספרותית יש בפסוקים א-טו שני יסודות : סיפור ונאום נבואי . הסיפור נוקט סגנון אוטוביוגראפי - ירמיהו עצמו מספר את שאירע : '' כה אמר ה' הלך ולזנירנ בקבק יוצר חרש ... וןצאת אל גיא בךהנם אשר פתח שער החרסית ... ושברת הבקבק לעיני האנשים ההלכים אותך . ואמרת אליהם כה אמר ה' צבאות ככה אשבר את העם הזה ואת העיר הזאת כאשר ישבר את כלי היוצר אשר לא יוכל להרפה עוד" ( א-ב ; י-יא . ( זהו סיפור אחיד מבחינה סגנונית ; לקח המעשה הסמלי של ניפוץ הבקבוק ברור לחלוטין . עיקרו של הסיפור הוא המעשה עצמו , ואילו מלות ההס " בו אינן אלא לוואי קצר השוואה למעשה הסמלי של הטמנת האיזור ( פרק יג ) מלמדת , שגם שם העיקר הוא המעשה ( פסוקים א-ז , ( והנבואה הנספחת אליו קצרה למדי ( ח-יא . ( עיון בנבואות המבוססות על מראה , נם אם אין בהן מעשה סמלי , מלמד , כי גם בהן המראה הוא עיקר , ודברי הלוואי המפענחים אותו אינם ארוכים במיוחד ( ראה ירמיה א , יא-יב ; יג-טו . ( יחזקאל מרבה מאוד במעשים סמליים , ואף אצלו המעשה עיקר ולא הדיבור , ולמעשה מתלווים דברי הסבר קצרים . לעומת זאת , אם רואים אנו בפרק יט שבספר ירמיה חטיבה אחת , עולה ממנו ת...
אל הספר