נאומו של שמואל הוא צומת אידיאי מרכזי בספר שמואל כולו . הנאום שולל בתכלית את המלוכה ; דמות המלך המצטיירת בנאום זה היא דמות של רודן , שאיננו מתפקד כמנהיג , כשופט וכלוחם , אלא כמי שמנצל את שררתו לתועלת עצמו . טיפוס זה של מנהיג מנוגד לדפוס המנהיגות של השופטים והמנהיגים שהושיעו את עמם בתקופה הקדם מלכותית בישראל . בפרק ז סיכם המחבר את הישגי שמואל בשפיטה ובמלחמה . על רקע זה נראה מוסד המלוכה כשינוי בלתי נחוץ וכמזיק . בפרק יב מציין שמואל בנאומו , כי הוא כמנהיג לא נטל מבני עמו מאומה ( ראה פירוש להלן . ( גם השופטים והמנהיגים שקדמוהו היטיבו להנהיג את עמם והצילוהו מידי צריו . בכך יוצר המחבר עימות בין משטר השופטים והמנהיגים ובין "משפט המלך . " בעימות זה עולה קרנו של המשטר הישן ונמתחת ביקורת על משטר המלוכה שבפתח . בהמשך הספר מתו אר שאול המלך כמי שהתחיל אמנם את מלכותו בצניעות ובסובלנות כלפי יריביו , אולם במשך הזמן הידרדר והפך מלך עריץ . מלך זה הגיע לשיא הידרדרותו בהוציאו להורג את כוהני נוב ובהכחידו את עירם ( פרק כב . ( המחבר רומז , כי בכך התנשמה אזהרת שמואל בנאום "משפט המלך , " ואף גרוע מכך ( ראה פיר...
אל הספר