החזון בפרק לז , א-יד הוא ללא ספק חזון הנחמה המפורסם ביותר של יחזקאל ומן המרשימים ביותר בספרות הנבואה כולה . ? כשיטתו בנבואות אחרות ( ראה יא , טו ; יח , ב ועוד ) מבסס הנביא את חזונו על אמרה שהיתה שנורה בפי העם : "יבשו עצמותינו ואבךה תקותנו נגזרנו לנו" ( יא , ( ועושה אותה ציר לחזון . תוכנו הכללי של החזון פשוט : ה' יחיה את כל העצמות היבשות ויביאן אל אדמת ישראל . אולם כוחו של החזון אינו מתמצה בבשורתו בלבד , אלא בעיקר באמצעים לו , כה-כז בד ; מה לטקסים מלכותיים רבים חל במצרים תהליך של דמוקראטיזאציה בטקט הזלפת המים המטהרים . פריט מארון הקבורה של אמנמפח וסוף מאה י"גלפה"ס בקירוב ) מדגים הזלפתמים על הנפטר מידי האל אנ 1 ביס ואל אתר , ששמו לא צוין . המים מתוארים באמצעות סימני חיים . על צווארו עונד הנפטר קמיע דמוי לב . הספרותיים שנוקט הנביא . בפתיחה מראה ה' לנביא בקעה מלאה עצמות , ותוך סיור סביבה מתברר ליחזקאל , כי הן "רבות מאד על 9 ני הבקעה והנה יבשות מאד '' ( ב . ( המבט המפורט השני של הנביא מגביר איפוא את הרושם הקשה הראשון , וכך נוצר מתח לקראת
אל הספר