פרק ז הוא נבואה על קץ שבא לאדמת ישראל . ניכר ממבנה הנבואה ומאופיה , שהנביא עושה מאמץ להחדיר בלב שומעיו את התחושה של קץ בלתי נמנע.- לפחות בחלק הראשון של הפרק ( עד פסוק יד לערך ) מושם הדגש על יצירת תחושה כבדה של גורל , שאי אפשר למנוע אותו . ? הבולט באמצעים הספרותיים שיחזקאל נוקט בהם בחלק זה של הנבואה , הוא החזרה המרובה על מספר מלות מפתח - בכל קטע מלה אחרת - לצד חזרה על אותו שורש בקטעים כולם , דבר היוצר אחדות בפסקאות . בקטע הראשון ניכרת מלת המפ תח "קץ . " היא חוזרת שש פעמים בפסוקים ב-ו ( ועמה הפועל הקיץ . ( בקטע השני בולטת המלה '' צפירה , " החוזרת אמנם רק פעמיים , אך נדירותה מקנה לה מעמד של מלת מפתח ( היא נזכרת במקרא רק כאן ובישעיה כח , ה . ( בקטע השלישי חוזרות ארבע פעמים מלים הגזורות מהשורשים קנה , מכר . בכל הקטעים הללו חוזרים מספר ביטויים המשווים לכל אופי אחיד : המלה '' עליך" מופיעה שבע פעמים בפסוקים ג-ט ( ועוד פעמיים '' אליך '' ;(" ושפטתיך בדרכיך ... כל תועבתיך " בא פעמיים ; הפועל בוא חוזר כאן תשע פעמים .
אל הספר