אז נדמה כמו מן השחר עלו , חלשים כאילו מעבר לקצות העולם , כהד אחרון שנולד מזעקה אדירה , קולות , כאילו עיר נאווה הייתה לקול אחד סביב מלך החוזר ממלחמותיו . טניסון זה סיפורו של לב אנושי , סיפורו של ילד שחור שלפני שנים רבות החל להיאבק בחיים בתקווה שילמד להכיר את העולם ולהכיר את עצמו . שלושה פיתויים עמדו לפניו כשניצב מול הגבעות השחורות שרבצו אפורות וקודרות אל מול עיניו המלאות פליאה : פיתוי השנאה שהזדקרה מול השחר האדום , פיתוי הייאוש , אשר השחיר את צוהרי היום ופיתוי הספק המתגנב כתמיד עם השקיעה . יותר מכול עליכם להקשיב לסיפור הגאיות שהיה עליו לחצות , גיא ההשפלה וגיא הצלמוות . ראיתי את אלכסנדר קראמל לראשונה בתוך ההמולה והצפיפות בעונת הטקסים של חלוקת התארים בווילברפורס . איש גבוה , שברירי ושחור , שעמד בהדרת כבוד צנועה , עוטה ארשת של אצילות גלויה לעין . הלכנו הצדה כדי לדבר , כדי שהסתערותם של
אל הספר