לא רק ההתייחסויות ליהודה בחטיבות מסוימות בנבואת הושע הניעו מפרשים ביקורתיים לחשוד בשייכותן להושע , אלא גם נבואות הנחמה המשובצות בתוכחותיו , והנראות כמנוגדות להן עד כדי כך שהן מעוררות את השאלה : הייתכן שאותו נביא ישמיע בו זמנית ( ובסגנון של "מדבר בעדו , " כלומר מפי ה ( ' דברים סותרים , המכחישים זה את זה ? הניגוד בולט בעיקר במעבר החד מנבואת פורענות לנבואת נחמה בפרק ב , טז ואילך ( או לחילופין מפסוק יח ) שבחלק הראשון ; בפרק יא , י ואילך , שבחלק השני ובנבואה שבפרק המסיים - יד , ב ואילך . רבים מן המפרשים נוטים לראות בנבואות הנחמה הללו בכללותן , ובנבואות הגאולה שבפרק ב , א-ב ; ג , ה בפרט , תוספות מאוחרות . אף שאין אנו מקבלים כוודאית את ההנחה האפריורית , שלא ייתכן שנביא מוכיח ישמיע גם דברי פיוס ותקווה , מכל מקום סביר להניח שנבואות הגאולה לעתיד לבוא שיהודה נזכרת בהן ( ב , א-ב ; ג , ה ) הן תוספות מאוחרות . לעומת זאת אין לשלול את האפשרות שדברי הפיוס וההבטחה לעתיד שבפרק ב , טז-כד הם משל הושע ( בין שהושע זה הוא "הושע הקדום" לפי קויפמן וגינזברג , ובין שהוא אותו הושע עצמו . ( כמו כן אין אנו משוכנעים ...
אל הספר