כיאות לאסכולה הכוהנית כתובה פסקה זו , החותמת את הפרשה בגאולת ישראל , בלשון מאופקת ומהוקצעת , השזורה במונחים מתחום התיאולוגיה , כגון וידוי וברית . הדראמה של איחוי הקרע בין ה' לעמו , לאחר שהוכה ישראל ונמק בגולה ורק שאריתו ( לט ) זכתה להיוושע , אינה באה כלל לידי ביטוי בניסוחה של פסקתנו . הגאולה עומדת על שלושה יסודות : ו . וידוי ( מ . 2 ;( ריצוי העוון במהלך הגלות , הכפוף למשך הזמן , שבו תרצה הארץ את שבתותיה ( מג . 3 ;( רצונו של ה' לקיים 3 " רית ךאשנים" ( פסוקים מב , מד-מה . ( הרצאתם של עקרונות אלה יבשה , נעדרת ריגוש ורוממות רוח ומלווה בהסברים פורמאליים . רק לאחר הוידוי ייכנע "לבבם \ r nfT של בני ישראל . משך הגלות לא יופחת בשל כניעתם , שכן הוא קצוב מראש על ידי מספר שנות השמיטה שלא קוימו ( מג . ( בהמשך הפסוק ישנה הערה נוספת , המצדיקה את העונש : "יע ; וליען במשפטי מאסו . " רק בשעה שההרצאה נדרשת לעניין הברית , יש ריכוךמה באמצעות המלה "ןזכךתי" ( פסוקים מב , מה , ( שניתן לפךשה כביטוי רגשי ביחס ה' לעמו . אך גם מלה זו ניתנת להתפרש כביטוי פורמאלי של תוכנית אלוהית קבועה מראש , שרק עתה הגיע הזמן להוצ...
אל הספר