חלקו הראשון של פרק כז ( א-יא ) מצטרף יחד עם פרק לו לדיון בנושא משפטי הקשור לדיני ירושת הנחלה בישראל וקדושת הנחלה השב טית . מדוע פוצל הדיון בין שני הפרקים - לא ברור . הדיון בפרק כז מתקשר יפה לפרשת המפקד בפרק כו , הקובעת את חלוקת הארץ לשבטים על פי מניינו של כל אחד מן השב טים : '' לרב תלבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו '' ( כו , נד . ( ממסגרת נוקשה זו של ההתנחלות בנחלות שבטיות מוגדרות נגזרת גם התפיסה של קדושת נחלת הפרט . נחלת המשפחה נתפסת כנחלת אבות , שאינה יכולה לעבור לרשותו של הזולת ( ראה מלכים א כא , ג . ( זכות הנחלה המשפחתית מוסדרת בחוק שבויקרא כה , ח-יז , כג-לד , שלפיו כל מכירת קרקע אינה אלא החכרת קרקע עד לשנת היובל , שבה שבות כל הנחלות אל בעליהן המקוריים מדורי דורות . חוק היובל מאפשר אף לגואל , היינו : קרוב משפחתו של '' מוכר" הקרקע , לגאול את נחלת קרובו אף לפני מועד שנת היובל . מכאן שהכלל הוא , שהנחלה המשפחתית צריכה להימצא בידי קרובי המשפחה , שאיתרע מזלה ומסיבה כלשהי פקעה זכותה על נחלתה ( ירמיה לב , ו-טז . ( על פי תפיסה זו מעלה פרקנו בעיה מיוחדת של הבעלות על הנחלה המשפחתית - מקרה שבו פס...
אל הספר