אחד החשובים שבתפקידי הכוהן הוא לברך את עם ישראל בשם ה' ( דברים י , ח ; כא , ה ; והשווה בראשית יד , יח ואילך ; בן סירא מה , טו , כו . ( למעשה , הכוהנים הם האפיק המוליך את הברכה השמימית , שמקורה הוא האלוהים . עניין זה מודגש על ידי החזרה המשולשת על שם ה' בנוסח הברכה ( פסוקים כד-כו . ( ואם לא די בכך , הרי שהסמכת הכוהנים לשאת את הברכה מסתיימת בהבהרה ( פסוק כז , ( שלמרות שהכוהנים מבטאים את השם המפורש , הרי לא הם אלא ה' לבדו הוא היכול לממש את הברכה ( ספרא מג ; במדבר רבה יא , ח . ( הדגשה חוזרת זו של מקורה האלוהי של ברכת הכוהנים מתבהרת פי כמה , כאשר מעמידים כנגדה את נוסח הברכה הנאמרת לכל עולה רגל בהיכנסו לבית המקדש ( אולי על ידי הכוהן : ( " בלכנוכנם מבית ה "' ( תהלים קיח , כו . ( הכתוב מדגיש איפוא במפורש , שאף על פי שהכוהן מקודש לה' ( ויקרא ח , ל ; כב , ט , ( ואף שהוא נמנה עם הקרובים לה' ( ויקרא י , ג , ( הרי אין לו כוחות אלוהיים משל עצמו . אמנם הוא האיש המוכשר לנהל את הטקסים הפולחניים , אך בין שכוונת פעולתו היא להאציל ברכה , ובין שכוונתה מחילה על פשעים , רק האל לבדו יכול לממש כוונה זו ? . פסוק...
אל הספר