איל הכפרים . איל המובא על ידי החוטא כקורבן אשם לכפרה על חטאו , בנוסף לתשלום הגזלה והעונש ( ראה על כך בהרחבה " עולם התנ '' ך , '' ויקרא ה , כה . ( 1 ט-י ] הפסקה הדנה באשם ( פסוקים ה-ח ) מסתיימת בהערה האומרת , שהכוהן המקריב מקבל את בשר הקורבן כתמורה על ניהול טקס הכפרה ( השווה ויקרא ז , ז . ( שני הפסוקים הבאים מוסיפים , שאדם המביא תרומה למשכן רשאי להעניקה לכוהן שבו יבחר . מדובר כאן בתרומה , שהיא דבר מאכל . דברים בני קיימא לא היו נמסרים אישית לכוהן , אלא מוחזקים במקדש . הניסוח המפורט של פסקה זו מעיד על חשיבותה וחושף מחלוקת ממושכת בחוגי הכוהנים הקדומים בכל הנוגע לקבלת קורבנות . במקדש שילה , ואולי גם במקדשים קטנים אחרים , נהוג היה לתת לכוהן הזובח מנה מזבח השלמים , הוא הקורבן הנאכל על ידי מקריבו . בני עלי הפרו מנהג זה ולקחו את מנתם בטרם הועלה הקורבן על המזבח , כלומר : לפני שה' קיבל את מנתו , ובכך חטאו לה' ( שמואל א ב , יג-יז ? . ( מאוחר יותר , כנראה בבית המקדש בירושלים , ניתנה הוראה , שחלקים מסוימים מן הקורבנות יתחלקו שווה בשווה בין כל הכוהנים ( כמו , למשל , המנחה החרבה - ויקרא ז , י , וחזה ...
אל הספר