פסוקים אלה דנים באשם על גזלה הכרוכה בשבועת שקר ומכונה בספרות חז '' ל "אשם גזלות" ( משנה , זבחים ה , ה ) וכן "קורבן שבועה '' ( כתובות מב , ע '' א . ( מדובר באדם , שגזל או עשק את רעהו ואחרי כן הכחיש זאת בשבועה . דרכי הגזל השונות מפורטות בויקרא ה , כ ואילך . הציווי הנוכחי הוא הכללה של החוק שבויקרא , אך יש בו שתי תוספות : דו כאשר הנגזל מת ואין לו גואל , יש להשיב את האשם לכוהן העורך את הטקס ; . 2 לפני השבת האשם יש להתוודות על החטא . ? החידוש השני הוא חשוב ביותר . חוקי הכוהנים מצווים על וידוי , רק כאשר החטאים מכוונים נגד ה' וניתנים לכפרה באמצעות קורבן ( השווה ויקרא ה , א-ד ; טז , כא . ( מכאן אנו למדים , שאפילו המזיד לחטוא לה , ' כמו הנשבע לשקר , יכול להפחית את דרגת העוון מזדון לשגגה , המתכ פרת בקורבן , אם הוא מביע חרטה ( אשם ; השווה פסוק ו להלן ) ומודה הוךאה , כלומר : מתוודה על חטאו ומקבל עליו את האשמה . * חוטא שלא התחרט על חטאו , אין לו כפרה בקורבן ( השווה טו , ל ואילך . ( יתרה מזו ; המקרא קובע , כי חטאים במזיד כלפי הי , כמו שבועת שקר , נידונים בידי שמים ( השווה ירמיה ה , ב ואילך ; זכריה ה...
אל הספר