למותר לציין כי בדיון באידיליה אחת יש משום אשליה מסוימת , אידילית אף היא , שכן הקורא נכנס לבועה נפרדת של שיר בודד ומתנתק מהקשריו , ואלה עלולים לעתים לסתור את התרשמותו מן הקריאה ההרמטית . זך , לדוגמה , נמצא במצב רוח מסוים בעת כתבו אידיליה מסוימת , אך הוא הושפע כמוכן מהלוך נפש ומהשקפת עולם קבועה ואלה באו לידי ביטוי בשירים אנטי-אידיליים , כמו "וידוי עדין , " "החיים חלפו , " "כיוון שאני בסביבה . " ל"אני " השר פנים רבות , כידוע . לעתים הוא נע על ציר בינרי של הגיונות ורגשות הסותרים זה את זה . כך משוררינו מימי הביניים , ששרו שירים נהנתניים נוטפי חשק לצד שירי פרישות מתנזרים וסגפנים . מן הראוי להפנות את תשומת לבו של הקורא להקשר מחזורי : היצירה "בעותי לילה " היא חלק ממחזור אידיליות , שאם נקראנו ברצף נקבל תמונת עולם "שלמה . " היצירה "מכתב לאי-שם" היא למעשה המשך ישיר ל"רסיסי לילה , " וגם את זו מן הראוי לקרוא בהקשר של האידיליות כולן , או למצער עם השתיים שמייצגות הלכי רוח קוטביים : "מצבה" מכאן ו " כרמית " מכאן . שכן , גם באותה הסוגה ואצל אותו יוצר נמצא יצירות שמייצגות מצבי רוח שונים , ולעתים אף מנוגד...
אל הספר