דווקא משום שהאידיליה היא פרק מוזנח ונשכח בהוראת הספרות כיום , יש לעמוד על תולדותיו של אילן היוחסין שלה , החל בשורשיו , דרך גזעו ועד להסתעפויות השונות של ענפיו , עפאיו ובדיו . גם כאשר אין דנים באידיליה כסוגה , חשוב לאבחן את היסודות האידיליים הקיימים בדרכים שונות במסורת הספרותית-תרבותית : כשיר הסיפורי האוטוביוגרפי , בשיר הלירי , בפזמונים ובשירי זמר , בדרמה , וכן ביצירות אמנות שאינן מילוליות , כמו ציור ומוזיקה . אלה אינם מסווגים באידיליה - סיווג בעייתי כשלעצמו - ועם זאת אי-אפשר ללמוד אותם ללא זיקה למסורת האידיליה . לסוגיית הבעייתיות בהגדרתה של סוגה ספרותית מופנה קורא היחידה אל דיונו העקרוני של בן-עמי פיינגולד ( תשנ " ח ) ואל פרקו של בעז ערפלי . ( 1998 ) יש לדון באידיליה כסוגה מן ההיבט הפילוסופי ומן ההיבט הפואטי , ומכאן - לפרוס את תת-הסוגות , כמו : אידיליה פסטורלית , כפרית , אורבנית או דומסטית = ) של רועים , של כפר , של עיר ושל בית . ( יש ללמוד לאבחן יסודות אידיליים המתארחים בסוגות אחרות - כמו : רומן , סיפור , שירה אוטוביוגרפית-רגיונלית-ממוארית , שירה לירית , שירי זמר , ואפילו בלדה - וכן ל...
אל הספר