לדה בקפה רוני ת מטלון לתמי ברגר בפינת בית הקפה , שהחליף זה לא כבר בעלים , ניצב כלוב של תוכיים . כלוב ירוק בעל כיפה , שנדנדה קבועה בו , ובחזית חריץ ומגירונת . החריץ - חריץ , לא עניין גדול . לתוכו משלשלים יושבי בית הקפה אסימונים , שרכשו אצל הילדה הגבוהה מאחורי הדלפק , ומדובבים את החיה קטומת המקור העשויה כולה מוך כחול וצהוב . החיה יודעת להגיד : קוראים לי שמשון , מה שלומך , וגם : אבטיח , ותשתה קפה . עד לפני כחודש לא הותקן בכלוב מעטה הזכוכית , מעין פעמון גדול , שנועד למנוע השלכת דברי מזון לתוך הכלוב תוך אי התחשבות גמורה בעובדה שהתוכי הזה הוא , ככלות הכל , חיה מלאכותית . בימים ההם , של תרועות רמות מצד היושבים , שברי ואפלים מצופים שוקולד , קרום לחם , כרטיסי אוטובוס ומפיות מטונפות מכודררות , היתה הילדה הגבוהה , בתו של הבעלים , משחררת בזהירות את סוגר הדלת - גם היא האמינה להרף רגע שהפוחלץ הצבעוני עשוי לנגוס באצבעה - משלשלת את ידה פנימה ושולה את המזונות השונים . אחר היתה מעבירה מיברשת רכה על תחתית הכלוב וגם על הנוצות , שהודבקו ביד לא אמונה ונתלשו בקלות . לפעמים , אולי אחת לשבוע , היתה ממרקת בקצה ...
אל הספר