. 12 העליה השניה ב 1903 ו 1904 כמעט נחרץ כשלונה של הציונות . באפריל 1903 התחולל פוגרום איום בקישינב ובספטמבר בהומל . התחדשה הפורענות של ראשית שנות השמונים , וב , 1903 שלא כמו ב , 1881 עיררו הפוגרומים הדים חזקים ברחבי העולם היהודי והלא יהודי . שאלת היהודים זעקה ותבעה מענה . אך הציונות , הגם שזה עתה קבעה תוכנית אדירה וכוננה אירגון מדיני חובק יבשות , לא יכלה להושיע , לא יכלה לעשות מאומה . יתר על כן , היא עצמה נתפתלה במשבר שעירער את יסודותיה . ב 1903 עמד הרצל לפני אבוס שבור . לא היה עור סיכוי , ולא היה עוד מי שקיווה , כי בעתיד הנראה לעין תתמלא השאיפה הפולי טית והדיפלומטיה המרכזית שלו — השגת הציארטר של הסולטאן . עלתה הצעה אחרת , לכאורה הישג חשוב של הציונות , למעשה — גורם של משבר נוסף : ב 14 באוגוסט , 1903 תשעה ימים לפני כינוס הקונגרס הציוני השישי , הציעה הממשלה הבריטית להסתדרות הציונית העולמית הצעה רשמית להעמיד לרשות התישבות יהודית טריטוריה במושבה הבריטית קניה , הצעה שנודעה בשם הצעת אוגנדה . ההצעה עוררה מיד ויכוח נוקב בין "ציוני ציון , " שדחו כל רעיון של תחליף , ולו ארעי כמקלט לילה...
אל הספר