1. ההכרה ההיסטורית כהשפעה מוסרית

. 1 ההכרה ההיסטורית כהשפעה מוסרית לא בפילוסופיה , לא במוסיקה , ולא בספרות ובאמנויות הצטיין עם ישראל , אף כי ידו רב לו בכל אלה . זכותו המיוחדת לו היא העשרתו את הקשה והכוללת שבאמנויות , היא האמנות לאורח החיים . בני ישראל לא גילו יבשות חדשות , לא סיירו חבלים בלתי ידועים ; אבל גלה גילו יחסים וכוונות , לא שיערום הבריות מקודם , בנוף האנושי על הרקע הקוסמי שלו , — יחסים וכוונות שלא בלבד שהם הופכים את החיים לאמנות , אלא גם מורים דרך כיצד להתמחות באמנות זו . הערה כללית זו מתאמתת מתוך מעשה בני ישראל בשלוש רגלים שלהם : פסח , שבועות וסוכות . מקדמת דנא היתה שמירת החגים , אצל כל העמים , הבעת תודה לאלים על מתן החיים והמזון . לא היה עם שלא ציין את התעוררות האדמה לפריונה , או שלא חגג את ראשית האביב ואת הקציר והבציר . אבל חגיגת זכר למאורע היסטורי לא היתד , מצויה בעמים הקדומים . חגיגה כזו נמצאת רק בישראל . חשיבות חגיגה זו בולטת דוקא מתוך העובדה שלא קבעו ימים מיוחדים כזכר לנסיונות היסטוריים , אלא הוסיפו תפקיד זה על חגי הטבע . ככה כיוונו את דעת הבריות כלפי הכרת ההיסטוריה כמקור להשפעה מוסרית ורוחנית בחיי האד...  אל הספר
הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים