פרקי ט אוכ ל הסנה ל ^ ת זקנה צייר לא השכיל להעלות על הבד את דמות דיוקנו של רבי מנדל [ לא נשארו לנו לא תצלום ולא תמונה , אך רמזים שרמז סבא לבן ומקטעי סיפורים שהבן סיפר לבנו , מציירים את דמותו של החכם הזקן מקוצק בקווים מעין אלה : בעל קומה ממוצעת . מצח רם וחרוש קמטים עמוקים , עינים - גדולות וחודרות , שאי-מנוחה יוקדת בהן ; גבות ארוכות וסבוכות וריסי-עינים גדולים . הגבות והריסים סוככים על העינים , כמו חישבו לשמש לו מחיצה בין עיניו ובין העולם . שערות פיאותיו הארוכות וזקנו הקצר מפוזרות לצדדים . העינים יוקדות גם לעת זקנה , אך הראש שח במקצת . כתפיו שמוטות , כאילו מחשבותיו משכו את הגוף למטה . רבי מנדל אינו שם לב לחיצוניות . חדשים עוברים והוא אינו מסתפר . רגיל רבי מנדל ללבוש קרעי בגדים שבלו מרוב זמן . אף בשבתות ובחגים " הלך במלבוש ששרווליו קרועים , " שאניצי צמר-גפן מבצבצים מחוריהם . אומרים , כי גם ביום שהוביל את בנו לחופה לא החליף אח הבגדים . הוא היה אומר : - מלבוש שכיבד פעם את האדם אסור לו , לאדם , לבזותו אחרי שיצא מכלל שימוש ... הלא מלבוש זה פיאר אותך בשעה שהיה חדש - מדוע תגמול לו רעה ? לעתים תכ...
אל הספר