. 2 קינה הקינה היא אמירה - כנראה בצורת שירה - המבטאת כאב וצער . צורת הביטוי , כמשמעה מן המשנה במועד קטן , היא : "שאחת מדברת וכלן עונות אחריה . " כבר מן המקרא " נראה שתפקיד המקוננת היה מקובל ונפוץ ושהיו נשים שמקצוען היה בכך . גם מן המשנה נראה שהיו נשים מקצועיות לצורך זה : "אפילו עני מישראל לא יפחות משני חלילים ומקוננת" ( משנה , כתובות ד ד ' . ( או : "מחשיכין על התחום ... להביא לו ארץ ותכריכין , חלילים ומקוננות" ( ירושלמי , ברכות ג א , ה ע"ד . ( אם אנו שומעים מן המקורות שהיה צורך "להביא" מקוננת באופן מיוחד , ודאי שהמדובר בנשים שמקצוען היה בכך . נראה שהמקוננות נטלו חלק חשוב בטקס , אם גם העני "לא יפחות ממקוננת" ואם "מחשיכין על התחום" בשבת בגלל מקוננת . אפילו המלין את המת כדי להביא מקוננת "אינו עובר עליו , שכל העושה אינו אלא לכבודו של מת" ( בבלי , סנהדרין מז ע"א . ( מן המקורות שלפנינו עולה איפוא , שהגברים עונים אחרי המספידים והנשים עונות אחרי המקוננות . גם מבבל , מתקופה מאוחרת יותר , יש לנו עדויות , של רב ושל רבה , על העינוי בעיר שנצכיב , שם , לפי הבבלי , היו לנשים נוסחים קבועים של אמירה ( ...
אל הספר