לנשים , שנקברו אתן . ראינו , אם כן , מאבק דעות בין חכמים אם יש להתיר "זריקת כלים" על מיטת המת . בקבורת כלים עם המת מתבטאים ההמשכיות והמעבר ההדרגתי . הניתוק אינו שלם , המת נוטל עמו מספר חפצים . הזורק את הכלים על מיטת המת חש , כנראה , גם תחושה של נותן מתנה : אם הייתי חייב למת דבר מה , החזרתי לו את חובי . או התחושה שמשהו מעצמו מלווה את המת לתמיד . החכמים האוסרים את זריקת הכלים על המת פועלים ברוח התקנות נגד הבזבת שהתקץ רבן גמליאל ( הוא עצמו אוסר זריקת כלים על מיטת המת . ( זריקת כלים עשויה להתפתח למפגן של ראווה , ולכן אמר רבי מאיר שהזורק עובר על "בל תשחית . " ייתכן שהמסורות המתירות זריקות כלים הן מלפני תקופתו של רבן גמליאל , ואילו המסורות האוסרות הן בהשפעת תקנותיו של רבן גמליאל . אותם כלים פעוטי ערך והתכשיטים שנקברו עם המת , שנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות , הם אולי לפי מסורת המתירים . ייתכן מאוד שכלל לא אסרו לקבור עם הנשים אותם חפצים אינטימיים אישיים , כמו כלי תמרוקים , מסרקות ותכשיטים שהם רכושה של האשה , בחברה שזכויות הרכוש בה הן של הגברים . ביחס לאדם הנפטר ערירי , הרי משום עוגמת נפש התירו ל...
אל הספר