[ ג , ג ] א . התיאור המיימוני של הקראי כ"תינוק שנשבה" הוא מנכסי צאן ברול של הדיון ההלכתי ביהודי ה"אחר . " תיאור זה נידון - לחיוב ולשלילה - כבר בימי הביניים , עת המשיכה בעיית הקראים להעסיק את פוסקי ההלכה ; ודומה שהעניין במושג זה רק התעצם בעידן המודרני , כשם שהשימוש בו התרחב . אחרי פיסקה שבה מגדיר הרמב"ם את הכופר בתורה שבעל פה כ"מיך , וקובע שאשרי ההורגו , ממשיך רבינו ומסייג את דבריו . במה דברים אמורים ? באיש שכפר בתורה שבעל פה ממחשבתו ובדברים שנראו " ] bm : si אחר דעתו הקלה ... וכפר בתורה שבעל פה תחילה וכן כל התועים אחריו ... אבל בני אותם תועים האלה ... שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות ... הרי הוא כתינוק שנשבה לבין הגויים ... שהוא אנוס . ואף על פי ששמע אחר כך שהיה יהודי ... הרי הוא כאנוס ... כך אלו האוחזים בדרכי אבותם שטעו . לפיכך ראוי להחזירם בתשובה ... קטע זה מפורסם בעיקר בשל תכניו , אך יש בו גם , כנראה , עדות לשינוי 2 עמוק שהתחולל בדעתו של הרמב"ם בנוגע לקראים . ראשית לכול נעיין בתכני הלכה זו לגופם , ורק לאחר מכך נעסוק בה כביטוי לתפנית שחלה בעמדת רבינו כלפי קראי זמנו . מגמת הלכה זו ברו...
אל הספר