הכלכלה ניתוקה של צפת מן העולם נסתיים רק עם תום מלחמת העולם הראשונה , שעה שחוברה על ידי בביש עם יתר חלקי הארץ . עתה החלו להגיע אליה לראשונה באופן סדיר עגלות ואחר כך אף מכוניות . המפקד הסטטיסטי שנערך בחורף 8 / 9 ו 19 העלה לגבי יהודי צפת , כי שש מאות ושתים נפשות ( 23 % ) התפרנסו מעבודה ; חמש מאות תשעים ושמונה ( 220 / 0 ) התקיימו ממסחר , מאה שבעים ושנים ( 70 / 0 ) עסקו בעניני דת ו ( 48 ° / 0 ) 1306 לא עבדו למחייתם ויש להניח לגבי רובם כי פרנסתם היתה על ה"חלוקה . " בשנת 1929 נמסר לגבי האוכלוסיה היהודית כי מאה משפחות היו בעלות בתים , שלושים משפחות היו בעלות בתי מלאכה 1 מאה משפחות של חנונים ; שלוש מאות משפחות חיו מ"דולוקה ; " מאה ועשרים משפחות התפרנסו מפקירות , וכמאה משפחות היו בעלי מקצועות שונים , ביניהם : בעלי בתי מלון , נהגים וכנראה גם פועלים . צפת המוסלמית שימשה מרכז לאריגת בד אוהלים , ובשנות השלושים נמצאו בה חמישה נולי יר למטרה זו , שבאמצעותם היו מסוגלים לייצר בד לחמישה אוהלים ( כל אחר באורך של תשעה מטרים ) ליום . אוהלים אלה היו מיועדים לברואים שבסביבה .
אל הספר