משירות צבאי , נוהלו על ידי הראשון לציון עבור יהודי ירושלים , חברון ויפו , אך לא עבור יהודי צפת . מוסלמים ונוצרים עמדות המפתח בערה המוסלמית בתחומי האדמיניס טרציה והרת , ולעתים אף הצבא , היו באופן מסורתי בירי ה"עיאך — קבוצה מצומצמת של משפחות מכובדות . לפני תקופת התנזימאת התחלקו משפחות אלה בשלטון המקומי בלי שהשלטון העותומאני התערב בדבר . בעקבות אחר התיקונים החרשים הפכו נציגי המשפחות להיות תלויים במינוי מצד הממשל , אך , למעשה , המשיכו ראשי אותן המשפחות לזכות במינוי . מאחר שצפת היתה בירת נפה בלבד , לא כיהנו בה כמעט תורכים ורוב התפקידים היו נתונים בידי העילית המקומית . חשיבות מיוחדת נודעה לתפקידי דת מסוימים , ובעיקר לאלה הקשורים בהנהלת ההקדשים — האוקאף . תפקידים אלה עברו , בדרך כלל , בירושה מאב לבן והקנו למשפחה עמדת כוח כלכלי חזקה למדי . ממלאי תפקיד הקאדי ( או "נאיבי / כפי שכונה השופט המחוזי ) רכשו את השכלתם , לעתים קרובות , באל אזהר שבקהיר , ואלה שהיו מעוניינים בתפקיד חילוני בכיר בשלהי המאה הי"ט נוכחו , כי הדרך הטובה ביותר להשיג זאת היא על ידי השתלמות באיסטנבול . בדרך בלל העדיף השלטון המרכ...
אל הספר