הביזה הדרוזית ב 1838 החל במאה הי"ח נסוגו הדרוזים ממקומות מושבם המקוריים שבהר הלבנון אל מרחבי החורן , כדי להתרחק מידו של השלטון . כאשר הטיל עליהם , בשנת 838 ו , השלטון המצרי מכסת מגויסים מינימלית של מאה ושבעים איש , בחששו מחידוש המאבק עם הסולטאן התורכי , גרם הדבר להתלקחותו של מרד דרוזי . שלוש משלחות צבאיות מצריות ניגפו בזו אחר זו , והפרשים הדרוזים חדרו אף למחוזות השכנים . אל הדרוזים הצטרפו המוסלמים שבגליל , אם לא לשם מאבק כולל ( ומסוכן ) בשלטון המצרי , הרי , לפחות , כהזדמנות לערוך עור ביזה ביהודי צפת . ד"ר אליעזר הלוי , שעתיד להיות מזכירו של משה מונטיפיורי ומלווהו ברוב מסעותיו , הותיר בידינו תיאור ארוך וממצה , לאחר שהגיע במקרה לצפת בקיץ 838 ו , ימים מספר לפני בוא הדרוזים : "אחרי שקיעת השמש נפשתי בדלתא . שם מצאתי את חכם שושן , אשר ביקרני בצפת , ויפצר בי לשבת אתו עד אשר ייודע לנו בי עברה שעת הזעם , כי בעיניו ראה בשובו מצפת איש מכפר גיסר יעקוב פצוע בפצעים קשים אשר בישר לו כי פרצו הדרוזים במקום ההוא ויכו את חיל אברהים פחה אשר עמר שם . ושלוש מאות גמלים טעונים אבק שריפה בזזו , ומשם שמו המורד...
אל הספר