פרק נד מבוא המזמור הוא תפילת בקשה , שעיקרה קריאה לעזרה . הדובר מתפלל להצלה ממבקשי נפשו , אך אין במזמור סימוכין לזיהוי הדובר או מצבו . הקשר שבין תוכן המזמור ובין מעשה הזיפים המוזכר בפסוק ב אינו מחוור דיו . לפי המסופר בשמואל א , כג , פסוקים יד ואילך , ניסו אנשי זיף להסגיר את דוד לידי שאול . כיוון שהזיפים הם תושבי אזור מדבר יהודה , אפשר היה לצפות שיגלו נאמנות לדוד ולא לרודפיו . ייתכן אפוא שהמזמור , המבטא את רחשי לבו של איש נרדף , נתפס בעיני מחבר הכותרת כמזמור המשקף מצב זהה לזה של דוד , שנבגד והוסגר לידי מבקשי נפשו . ? ביטויים מסוימים עשויים לחזק את תחושת הקשר האסוציאטיבי שבין שני הכתובים : בשמואל א כג , יט-כ אומרים הזיפים : ... " ועתה לכל אות נפשך , " וההמשך מדווח . "ויקימו וילכו זיפה " ... ובמזמור מתאונן הדובר : "בקשו נפשי " וכן "כי זרים קמו עלי . " לפיכך יש , הנוטים לראות את הקשר בין שני הכתובים בכך , שמדובר בהם בשליט שבוגדים מבקשים להסגירו בידי אויביו . הביטוי "זךים" מעורר השערה שמדובר כאן בתפילת ציבור , והדובר בלשון יחיד מייצג ציבור זה . כיוון שמדובר בעריצים ובאויבים " ) לשךךי ( " סב...
אל הספר